למה לעזאזל אנחנו ממשיכים לעבוד בשיטת המכרזים?

למה לעזאזל אנחנו ממשיכים לעבוד בשיטת המכרזים? כולנו יודעים שזאת שיטה שבורה שעולה המון כסף למשרד ולא מביאה כלום למותג (חוץ מרעיונות קריאטיביים בחינם).

ההיפך, זאת שיטה שמייצרת אשליה שלא קשורה למציאות: כל הקודקודים של המשרד מעורבים בבריף, מה שלא קורה במציאות. "רונה ועידו" (שם קוד) פותרים את הקריאטיב, מה שלא קורה במציאות. חצי ממה שמציגים בדיגיטל בכלל לא אפשרי. ועדיין, כולם מתייחסים לזה ברצינות כאילו ככה באמת מפצחים פרסום.

לפני כמה שבועות התפרסם סקר מצחיק ששאל 100 סמנכלי שיווק ומנכלים של משרדי פרסום על דעתם לגבי התהליך. תיראו מופתעים:

1.

האם השיטה הנוכחית מתאימה למשימה? 68% מהמשווקים חושבים שלא (מספר שעלה מ-59% לפני שנתיים). 84% מהפרסומאים חושבים שלא.

2.

האם הדרישה ממשרדים לתת רעיונות קריאטיבים בחינם דופקת את הענף? 47% מהמשווקים חושבים שכן. 86% מהפרסומאים חושבים שכן. נחשו מי צודק.

3.

האם המכרז מנבא את טיב העבודה העתידית? 68% מהמשווקים ו- 72% מהפרסומאים חושבים שלא.

4.

האם תעדיפו שיטה אחרת? 79% מהמשווקים ו-82% מהפרסומאים עונים שכן.

אחת הסיבות המרכזיות שמציינים ללמה לא מחליפים את השיטה היא "אין אלטרנטיבה".

הנה אלטרנטיבה שמתאימה לשוק הישראלי: פשוט תפסיקו לעשות מכרזים.

הרי כולם פה מכירים את כולם. כולם יודעים איזה מנהל/ת קריאטיב בדרך להחליף משרד, מי יותר טוב מאחרים בפרפורמנס, מי אוהב רעיונות סושיאל, המנכל של מי דוחף טלוויזיה לא משנה מה הבריף, ולמי אין באמת פלנינג. אז מה בעצם ממכרזים?!?

תמכרזו תנאים מסחריים, תיפגשו לקפה עם האנשים, ותעזבו את המשרדים בשקט.